שרקנים אוהבים לאכול, ולעיתים נדמה שכמעט כל ירק שמניחים לפניהם מתקבל בהתלהבות. אבל תזונה נכונה לשרקנים אינה מבוססת על ירקות בלבד, וגם קערה מלאה בכופתיות אינה מספיקה. מערכת העיכול שלהם זקוקה לאספקה קבועה של סיבים, השיניים שלהם ממשיכות לצמוח לאורך חייהם והם תלויים במזון כדי לקבל ויטמין C.
תפריט מאוזן לשרקן צריך לכלול חציר זמין ללא הגבלה, ירקות ועלים טריים, כמות מדודה של כופתיות ייעודיות ומים נקיים. היחס בין המרכיבים חשוב לא פחות מהבחירה בכל אחד מהם. כאשר הכופתיות או הפינוקים תופסים את מקומו של החציר, גם מזון שנראה איכותי עלול ליצור תפריט שאינו מאוזן.
חציר הוא הבסיס של תזונת השרקן
חציר איכותי צריך להיות זמין לשרקן בכל שעות היממה. הוא מספק סיבים ארוכים התומכים בפעילות תקינה של מערכת העיכול, מעודד לעיסה ממושכת ותורם לשחיקה הטבעית של השיניים.
שרקן אינו אמור לסיים את מנת החציר ולהמתין למילוי הבא. כדאי להניח כמות נדיבה במקום נקי ויבש ולחדש אותה במהלך היום לפי הצורך. אם החציר נרטב, התלכלך או איבד את הריח הטרי שלו, עדיף להחליפו.
לשרקנים בוגרים מתאימים בדרך כלל סוגי חציר עשבוניים כמו טימותי, אורצ׳רד או חציר אחו איכותי. אספסת עשירה יותר בחלבון ובסידן ולכן אינה בהכרח הבחירה הקבועה לכל שרקן בוגר. היא עשויה להתאים יותר לגורים, לנקבות בהיריון או במצבים שבהם ניתנה המלצה מקצועית מתאימה.
גם כאשר השרקן מקבל כופתיות טובות, אין לראות בהן תחליף לחציר. הכופתיות מרוכזות יותר ונאכלות במהירות, בעוד שחציר דורש לעיסה ממושכת וממלא תפקיד שונה בתפריט.
כופתיות לשרקנים הן תוספת מדודה ולא המנה העיקרית
כופתיות ייעודיות משלימות את התפריט באמצעות סיבים, ויטמינים ומינרלים. עם זאת, כמות גדולה מדי עלולה לגרום לשרקן להעדיף אותן על פני החציר. לכן יש לתת אותן במנה מדודה ובהתאם לגיל, למשקל, למצבו של השרקן ולהוראות היצרן.
לא כל מזון למכרסמים מתאים לשרקנים. מזון לארנבים, לאוגרים או לצ׳ינצ׳ילות עשוי להיראות דומה, אך ההרכב שלו אינו בהכרח עונה על הצרכים הייחודיים של השרקן. אחד ההבדלים המרכזיים הוא הצורך באספקה יומית של ויטמין C.
בעת בחירת הכופתיות כדאי לבדוק:
- שהמזון מיועד במפורש לשרקנים.
- שהוא מכיל שיעור משמעותי של סיבים.
- שהוא מועשר בוויטמין C.
- שאין בו כמות גדולה של סוכר, זרעים או רכיבים צבעוניים.
- שהכופתיות אחידות ואינן מעודדות בחירה של חלקים מסוימים בלבד.
אחת האפשרויות המבוססות על כופתיות אחידות היא ביהפר קייר פלוס לשרקנים. הפורמולה כוללת ויטמין C מיוצב, וכל כופתית מכילה הרכב זהה כדי לצמצם אכילה סלקטיבית. גם מזון כזה צריך להינתן כחלק מתפריט הכולל חציר וירקות, ולא במקומם.
מדוע עדיפות כופתיות אחידות על תערובת צבעונית?
תערובות המכילות זרעים, פתיתים ורכיבים בצבעים ובצורות שונות עשויות להיראות מגוונות, אבל הן מאפשרות לשרקן לבחור רק את החלקים הטעימים לו. במצב כזה הקערה יכולה להתרוקן, אף שהשרקן אכל בפועל רק חלק מהרכיבים ולא קיבל את ההרכב התזונתי המתוכנן.
התנהגות זו נקראת אכילה סלקטיבית. לאורך זמן היא עלולה ליצור תפריט לא מאוזן ולגרום לבזבוז, משום שחלק מהמזון נשאר בקערה. בכופתיות אחידות אין לשרקן אפשרות לברור רכיב אחד ולהשאיר אחר, ולכן קל יותר לשמור על מנה עקבית.
עם זאת, צורה אחידה לבדה אינה מעידה על איכות. צריך לבדוק גם את הרכב המזון, התאמתו לשרקנים, תכולת הסיבים, הימצאות ויטמין C והוראות ההאכלה.
ויטמין C לשרקנים חייב להגיע מהמזון
שרקנים אינם מסוגלים לייצר בעצמם ויטמין C בכמות הדרושה להם. לכן הם חייבים לקבל אותו מדי יום מהמזון. מקורות אפשריים כוללים כופתיות ייעודיות ומועשרות לצד ירקות ועלים המכילים את הוויטמין.
פלפל, כוסברה, עלים ירוקים וירקות מתאימים נוספים יכולים להשתלב בתפריט מגוון. לא מומלץ להסתמך על פרי כמקור מרכזי לוויטמין C, משום שפירות מכילים גם סוכר ויש לתת אותם בכמות קטנה ולעיתים רחוקות.
ויטמין C רגיש לאור, לחום ולחשיפה ממושכת לאוויר. משום כך יש לשמור את שקית הכופתיות סגורה היטב, במקום קריר ויבש, ולא להשתמש במזון שעבר זמן רב מאז פתיחתו. גם מילוי חוזר של הקערה מעל שאריות ישנות אינו מומלץ. עדיף לפנות מזון שלא נאכל, לנקות את הכלי ולהגיש מנה טרייה.
תוספי ויטמין C אינם נדרשים אוטומטית לכל שרקן. אם עולה חשש למחסור, או אם השרקן חולה, מבוגר, בהיריון או אוכל תפריט מוגבל, נכון להתייעץ עם וטרינר המתמחה בחיות אקזוטיות לפני שבוחרים תוסף או מינון.
אילו ירקות אפשר לתת לשרקנים?
ירקות ועלים טריים מוסיפים לתפריט לחות, גיוון ורכיבים תזונתיים. אפשר לשלב, בין היתר, פלפל, חסה רומית, כוסברה, עלי גזר וירקות מתאימים נוספים. עדיף לגוון ולא לבסס את המנה על ירק אחד בלבד.
כל ירק חדש יש להוסיף בהדרגה ובכמות קטנה. כך ניתן לראות כיצד מערכת העיכול מגיבה ולזהות בקלות איזה מזון גרם לשינוי בצואה או בתיאבון. לפני ההגשה יש לשטוף היטב את הירקות, להסיר חלקים מקולקלים ולהגיש אותם ללא רטבים, שמן, מלח או תיבול.
גם ירק שמותר לשרקנים אינו צריך להינתן ללא הגבלה. ירקות מסוימים מכילים יותר סוכר, סידן או מים מאחרים, ולכן גיוון ומינון חשובים יותר מרשימה ארוכה של מזונות ״מותרים״.
חסה מסוג אייסברג, לדוגמה, אינה רעילה, אך היא דלה יחסית בערכים תזונתיים ועשירה מאוד במים. לכן אין סיבה להפוך אותה לחלק מרכזי מהתפריט כאשר קיימות אפשרויות מזינות יותר.
פירות וחטיפים מיועדים לפינוק בלבד
שרקנים רבים אוהבים תפוח, תות, אגס ופירות נוספים. ההתלהבות שלהם אינה אומרת שהמזון מתאים לצריכה יומיומית. בגלל תכולת הסוכר, יש להתייחס לפירות כאל פינוק קטן ולא כאל מרכיב קבוע בתפריט.
אותו עיקרון חל על חטיפים מוכנים. לפני שקונים חטיף כדאי לבדוק את רשימת הרכיבים ולא להסתפק בתמונה שעל האריזה. מוצרים המכילים הרבה סוכר, דבש, זרעים או רכיבים צבעוניים אינם הבחירה הטבעית ביותר לבעל חיים שהתזונה שלו מבוססת בעיקר על עשבים וסיבים.
בעת השוואה בין מזונות, חטיפים ומוצרים משלימים, צריך לבדוק את ההתאמה לסוג החיה ולא להסתמך רק על שם היצרן. בעמוד מוצרי ביהפר למכרסמים מופיעים מוצרים המיועדים לבעלי חיים שונים, ולכן בכל מוצר יש לבדוק בנפרד למי הוא מיועד ומהן הוראות השימוש שלו.
מה אסור לתת לשרקנים?
ישנם מזונות שאינם מתאימים למערכת העיכול של שרקנים, גם אם הם נפוצים בתזונה האנושית. אין לתת להם שוקולד, ממתקים, מוצרי חלב, בשר, מזון מטוגן או אוכל מבושל ומתובל.
גם בצל, שום, אבוקדו, תפוחי אדמה, אגוזים וזרעים אינם חלק מתאים מתזונת השרקן. יש להרחיק מהם צמחי בית וחלקי צמחים שלא זוהו בוודאות, משום שחלקם עלולים להיות רעילים.
כאשר לא בטוחים אם מזון מסוים מתאים, עדיף לא לתת אותו עד שבודקים מול מקור מקצועי. העובדה ששרקן מוכן לטעום מזון אינה מעידה שהוא בטוח עבורו.
איך עוברים לכופתיות חדשות?
שינוי פתאומי בתפריט עלול להפריע למערכת העיכול ולגרום לשרקן לסרב למזון החדש. מעבר נכון נעשה בהדרגה באמצעות ערבוב הכופתיות החדשות עם המזון הקודם.
בתחילת המעבר מוסיפים כמות קטנה מהמזון החדש. במהלך הימים הבאים מגדילים אותה בהדרגה ומפחיתים את הכמות מהמזון הישן. לאורך התהליך עוקבים אחר התיאבון, כמות אכילת החציר, הצואה ורמת הפעילות.
אם השרקן מפסיק לאכול, נראה אפאטי, סובל משלשול או מייצר פחות צואה מהרגיל, לא ממשיכים להמתין כדי לראות אם המצב יחלוף. ירידה משמעותית באכילה אצל שרקנים עלולה להפוך במהירות לבעיה רפואית ודורשת פנייה לווטרינר המתמחה בחיות אקזוטיות.
דוגמה לסדר האכלה יומי
אין תפריט אחד שמתאים באותה מידה לכל השרקנים, אך אפשר לבנות שגרה פשוטה:
- חציר טרי ומים נקיים זמינים ללא הגבלה.
- מנה מגוונת ומדודה של ירקות ועלים.
- כמות כופתיות המותאמת למוצר, לגיל ולמצבו של השרקן.
- פרי או חטיף מתאים רק מדי פעם ובכמות קטנה.
- בדיקה יומית שהשרקן אוכל, שותה ומייצר צואה כרגיל.
כדאי להאכיל בשעות קבועות ולשים לב לשינויים. היכרות עם הרגלי האכילה הרגילים של השרקן מאפשרת לזהות מוקדם יותר ירידה בתיאבון או העדפה חריגה של מזון מסוים.
תזונה נכונה מתחילה ביחס הנכון בין המרכיבים
המפתח לתזונה טובה אינו מוצר יחיד, אלא האיזון בין חציר, ירקות, כופתיות ומים. החציר צריך להישאר המרכיב המרכזי והזמין ביותר, הירקות מספקים גיוון ומקורות טריים לוויטמין C, והכופתיות משלימות את התפריט בכמות מדודה.
כאשר בוחרים מזון ייעודי לשרקנים, מאחסנים אותו נכון ועוברים אליו בהדרגה, קל יותר לשמור על תפריט עקבי ולצמצם אכילה סלקטיבית. לצד זאת, מעקב יומי אחר התיאבון והצואה הוא חלק בלתי נפרד מהטיפול. שרקן שאוכל היטב חציר, מקבל מזון מגוון ושומר על הרגלים קבועים מתחיל מנקודת פתיחה טובה יותר לחיים בריאים.
תמונה: magnific
